אלוי איום

ינואר

בינתיים הקור הגדול עוד לא הגיע אלינו. בניגוד לשנה שעברה שהקור הפתיע כבר בדצמבר, והצמחים הרגישים קרסו בכפור המוקדם. השנה כבר היו כמה אירועי גשם טובים שהספיגו את הקרקע היטב והבטיחו פריחה של חד-שנתיים באביב. 

מזג האוויר החורפי תמיד מעלה בקרב הגנן תהיות ומחשבות עמוקות על היווצרות הגינות, יחסי גומלין בין אנשים, אבנים, צמחים ומאבקיהם. וכך הגנן המדברי עושה פסק מן השתילות ומתארגן ונערך לאביב. 

חשוב לקחת פסק זמן ולתכנן את הגינה, וזה זמן אידאלי לעשות זאת. בראשית התכנון יש לקחת בחשבון את הצרכים הפונקציונליים של הגינה כמו שבילים, אזורי שירות וניקוז בגינה. האחרון במיוחד חשוב בחורף. 

כדי לבדוק אם אין בעיות ניקוז בגינה, יש לבדוק את מיקום המרזבים בבית ולוודא שהשיפוע שסמוך למרזב מאפשר למים לזרום ולהרחיק את המים מהבית, ואם לא, אז צריך ליצור שיפוע מתאים. לעיתים בעיות תשתית כאלה יכולות להיפטר בדרכים יצירתיות כמו ערוץ נחל כאלמנט עיצובי בגינה. כדאי גם לנצל מים אלה להשקות  את הגינה: ניתן להעביר את המים לאגן ניקוז בגינה, כל עוד הוא מספיק רחוק מהבית, במקום להעביר את המים לרחוב. 

בתכנון גינות, ובמיוחד בתכנון גינות גדולות (300 מטר רבוע ויותר), הולכים לעיתים איבוד כשמסתכלים על השטח המיועד לגינון. שטח הגינה שמנוצל בפועל הוא לרוב קטן (50 מטר רבוע) והוא בצמוד  למרפסות. כך שכדאי לחלק את סך הכל השטח הגדול של הגינה הממוקמת באזורים מדבריים לשלושה אזורים – מרכז, מעבר ושוליים (ראו איור). 

המרכז הוא גרעין הגינה, הוא השטח שמנוצל בפועל, והוא ירוק, מוצל ונעים כל השנה – דשא, צמחייה טרופית ופריחה. אזור המעבר יכול להיות יותר יובשני – למשל סגנון ים תיכוני - בוגנוויליות, חרציות, מרוות. אזור השוליים הוא השטח הגדול ביותר בגינה, שבה יהיו צמחי מדבר מקומיים כמו הצומח  בטבע מחוץ לגדר - רותם, קרקש, זוגן וכו'. תכנון שכזה יכול לאפשר רצף של צמחיה מקומית בין השטח הטבעי והגינות הסמוכות לו. לאחר שמחליטים על חלוקת האזורים בגינה אפשר להתחיל את תכנון הגינה הפרטני. 

פינת הצמח המדברי: אלוי איום Aloe ferox 

מי רוצה צמח עם השם "איום" בגינה? האלוי האיום הוא סוקולנט ענקי בעל שושנת עלים בשרניים וקוצניים ומכאן שמו (איום).

אך קוצי האלוי יותר מאיימים מאשר באמת מסוכנים, הגנן המדברי יעדיף ליפול על האלוי האיום מאשר על שיח סברס או על כפות תמרים שזה עתה נגזמו. 

האלוי הוא סוג השייך למשפחת העיריתיים. בפעם האחרונה שנכתב פה על צמח האלוי  (האלוי ורה) הוא היה שייך למשפחה אחרת – השושניים – וככה ביום בהיר אחד, ובלי לידע את הגנן המדברי, משפחה אחרת חטפה את כל האלוואים למיניהם, ואמצה אותם לחיקה (ככה זה בעולם הצמחים – יום אחד את נולדת שושנה, ובלי לשאול אותך, באמצע החיים, משנים אותך לעירית). בדומה לצמח אלוי ורה, לג'ל שבעלים של האלוי  האיום יש סגולות רפואיות לבעיות בעור כמו פצעים, עקיצות וכוויות. וכך משתמשים באלוי האיום לתכשירים רפואיים ובקוסמטיקה באזור מוצאו הגאוגרפי – חבל הכף באזור המדברי בדרום אפריקה. המאביקים של האלוי הם ציפורים, מיני צופיות צבעוניות שונות מהצופית שלנו.  

כאן בארץ, בביתו החדש, האלוי מסתדר יפה עם הצופית המקומית שלנו. האלוי פורח באמצע החורף בשרביטים אדומים ונראה כמו חנוכייה בוערת. בעונה הזאת הפריחה בגן מועטה, כך שהאלוי מוסיף צבע עז. גם כשהוא לא פורח הוא יוצר עניין בגינה ונראה כמו פסל צומח. 

שושנת העלים צומחת על גבעול אחד אשר אינו מתפצל, בניגוד למיני אלוי אחרים. הוא מגיע למטר וחצי בגובה וברוחב וכדאי לתת לו את הבמה המתאימה בגינה כצמח בודד ומיוחד.